<h1>רשב"ץ — מאמר חמץ</h1>
<h2>דף צז:</h2>
דין היין, אמרו בירושלמי מצוה לצאת ביין אדום, מ"ט אל תרא יין כי יתאדם [משלי כ"ג, ל"א], ובפרק המוכר פירות [ב"ב צ"ז ע"ב], בעי רב כהנא מרבה חמר חווריין מה הוא, א"ל אל תרא יין כי יתאדם, וי"מ דלענין נסכים דוקא קא מבעיא ליה, אבל לא לענין קדוש, אבל הרמב"ן ז"ל [שם] פירש דלענין קדוש ג"כ מיבעיא ליה אעפ"י דפ' ערבי פסחים [פסחים ק"ח ע"ב] א"ר יהודה עד שיהא בו טעם יין ומראה יין, ואמר רבא מ"ט דר' יהודה דכתיב אל תרא יין כי יתאדם, מכלל דפליגי רבנן עליה דר' יהודה ושרי בחמר חווריין, א"כ מה קא בעיא ליה חמר חווריין מה הוא, איכא למימר דהלכתא קא מבעיא ליה אי כרבנן אי כר' יהודה, ופשיט ליה כר' יהודה, א"נ מודו רבנן לר' יהודה דחמר חווריין פסול לקדוש, וכתב הרמב"ן ז"ל דאפי' בדיעבד לא מתכשר חמר חוורייאן דאי בעינן קרא כדכתיב אפילו דיעבד נמי [לא] ואי לא בעינן קרא כדכתיב אפילו לכתחלה יהא כשר שהוא חשוב ועולה על שולחן מלכים, ולא אשכחאן בגמ' דילן לענין קדוש לא יביא ואם הביא כשר, זאת היא שיטת הרמב"ן ז"ל למיפסל לקדוש ולד' כוסות כולן חמר חווריין שהוא הלבן שאין בו אודם כלל, דבעינן יין כי יתאדם, והאדום הוא שדומה לדם, כמו שאמרו לענין דם נדה בפרק כל היד [נדה י"ט ע"א], מדכתיב [מ"ב, ג', כ"ב] ויראו את המים אדומים כדם, וזהו עסיס הענבים כמו שנאמר [בראשית מ"ט, י"א] ובדם ענבים סותה, וכתיב [דברים ל"ב, י"ד] ודם ענב תשתה חמר. ואני קשה לי לדעתו ז"ל, דבפרק כל קרבנות הצבור [מנחות פ"ו ע"ב] שנינו, אין מביאין יין ישן דברי ר', ותניא בגמ' [מנחות פ"ז ע"א] יין ישן לא יביא ואם הביא כשר, ואוקימינן לה כר', דאמר רבא מ"ט דר', משום אל תרא יין כי יתאדם, ופירש רש"י ז"ל, דקימא לן דכשעברה שנתו עוברת אדמימותו, וכיון דחמר חוורייאן ויין ישן תרווייהו מפסלי מהאי קרא, היכי אפשר למימר דלנסכים לא ילפינן מהאי קרא אלא למצוה מן המובחר, ולקידוש ילפינן מיניה דאפי' בדיעבד מיפסיל, ואע"ג דאיכא למימר דחמר חוורייאן נפיק מתחומיה דקרא טפי מיין ישן, דבחמר חווריאן ליכא אדמימות כלל, ואיכא למימר דלאו חמרא הוא כלל אפי' בדיעבד לקדוש, ויין ישן לא נפיק כולי האי, דאכתי אית ביה קצת אדמימות, אלא דרבא מוכ[י]ח מקרא, דכיון דחמר חוורייאן ליתיה חמר כלל, מדכתיב אל תרא יין כי יתאדם, מהתם יליף ר' דיין ישן לא יביא לכתחילה, שכיון שנתמעטה אדמימותו לאו מן המובחר הוא, [ו]אע"ג דאיכא למימר הכי, כיון דבחד סגנון א"ל רבא בחמר חוורייאן ויין ישן, משמע דכי הדדי נינהו. וכן (הרמב"ם) [הרשב"ם] ז"ל [ב"ב צ"ז ע"ב] פירשה לזו דחמר חוורייאן לנסכים בלחוד, ולכתחלה ג"כ ובדיעבד כשר, ופירוש ההיא דיין (בודק) [בורק] לא יביא ואם הביא כשר, יין לבן ורע, ואפ"ה אמרינן לא יביא ואם הביא כשר, אבל לבן וטוב אפי' לכתחלה יביא לנסכים וכ"ש לקדוש. וגם בספר הטורים [סי' תע"ב] כתוב שאם הלבן הוא יותר חשוב מהאדום עושין בו ד' כוסות, ואני מצאתי סיוע בתרגום [ירושלמי] של שיר השירים, שיין לבן הוא כשר לניסוך היין, שהוא מתרגם שתיתי ייני עם חלבי [שיר השירים ה', א'], קבילת חמר סומק וחיור דנסיכית קדמי, כן נ"ל להלכה בזה. אבל לענין מעשה אני חושש לדברי הרמב"ן ז"ל שלא לקדש עליו ולא לצאת בו ידי ד' כוסות כפשט לשון הירושלמי, שאמרו מצוה לצאת ביין אדום שנאמר אל תרא יין כי יתאדם, וכן נהגו הכל, וה"מ לקדוש הלילה, אבל לקדוש היום שאומרים עליו ברכת היין בלבד, וכן להבדלה אע"ג דליתיה חמר מדינה, אני יוצא בו לכתחלה, דעדיף משכר אפילו איתיה חמר מדינה. והנה היין היוצא מהענבים בארץ הזאת אינו כיין הנעשה בארצות אדום, כי היין שלהם אם ענבים שחורות היין יוצא אדום, ואם לבנות היין יוצא לבן, אבל בארצות אלו בין שחורות בין לבנות היין יוצא לבן ואינו מתקיים אלא א"כ מערבין בו דבש, ולענין תערובת דבש כתב (כן) הרמב"ם ז"ל [שבת פכ"ט הי"ד, מאכלות אסורות פי"א ה"י] שתי דעות, א' להכשיר, ואחד לפסול מפני שאינו ראוי להקריבו על גבי המזבח, ואמרינן בפ' המוכר פירות [ב"ב צ"ז ע"א], אין אומרים קדוש היום אלא על היין הראוי לנסך ע"ג המזבח, והמכשירין אומרים שלא אמרו כן אלא ביין הנפסל [מפני] גריעותו, כגון יין מגולה ויין שריחו רע, אבל נתערב בו מעט דבש חשוב הוא ואומרים עליו קדוש היום, וגם הרמב"ן ז"ל [שם] כתב כי לא נפסל למזבח אלא מפני הדבש שהוא פסול למזבח, אבל היין עצמו חשוב הוא לומר עליו כל שירים ותושבחות שבספר תלים אעפ"י שיש בו דבש, ובירושלמי [פסחים פ"י ה"א] אמרו שיוצאין ידי ד' כוסות בקונדיטון, ובאחד מהם אומרים עליו קדוש היום, וק[ו]נדיטון יש בו דבש יין ופלפלין [פסיקתא דרב כהנא (מהדורת באבער) פיסקא בחודש השלישי [דף ק"ב ע"ב], ילקוט שמעוני יתרו רמז רע"ב [פ"ג ע"ב טור ב'] הועתק בערוך ערך קנדיטון], ואמרו שהוא (ראוי) [כשר] לקדוש. ומ"מ אותו יין שמערבין בו תאנים פסול הוא לד' כוסות, ואף ע"ג דשכרא מברכין עליו ברכת מזונא היכא דקב(ו)ע סעודתא עליה, נראה דבלילי פסחים כי היכי דלא מקדשינן עליה שאין אומרים קדוש היום על שכר תאנים ותמרים, ה"נ אין מברכין עליו ברכת המזון, שנראה שכל הכוסות הם שוין לחשיבות לעשותם ביין לא בשכר ותערובתו, אעפ"י שהוא כשר להבדלה היכא דאיתיה חמר מדינה, ואפשר נמי אף לקדוש היום לומר עליו קדושה רבא דהיינו ברכת היין לבדה. ויין של צמוקים, הנהוג בארצות האלה אמרו בגמ' [ב"ב צ"ז ע"ב] יין של צמוקים לא יביא ואם הביא כשר, וכיון דלמזבח אם הביא כשר אנן אפי' לכתחלה נאמר עליה קדוש היום, ויש טועין לומר שהוא יותר גרוע משכר של תאנים, ואומרים שאינן אלא מים מעופשים, וזהו סכלות מהם, שלפי דבריהם אף למזבח היה לנו לפסלו, ועוד שאנו רואין שהוא מתקיים ומתישן יותר משנה אחת, ושכר של תאנים אינו מתקיים אלא זמן מעט, ועוד שהוא סובל (יותר) מים במזיגה [יותר] מיין של ענבים, ונ"ל הטעם בזה לפי שיין של ענבים הלחים הוא בלחלחותו הגדול ומים רבים במזיגה יחלשו כחו, אבל יין צמוקים היבשים הוא יבש וצריך מים רבים ללחלחו להטעימו לחיך, ונ"ל שאעפ"י שעקרו מים דינו כדין היין היוצא מהענבים שלא נתערבו בו מים, ואין דינו כדין יין מזוג, שהרי יין מזוג פסול למזבח בדיעבד ויין של צמוקים אמרינן דאם הביא כשר, והטעם בזה שהמים נשתנו מבריתן כשנשרו בהם הצמוקים כמו שנשתנו מי הגשמים [בתוך] הענבים, ולפי זה דינו כמי פירות שאין מחמיצין ואינו משתנה מיין הענבים לענין זה כלל, וכן אם נתערב בו מעט יין נסך הוא נאסר, ולא אמרינן סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו, ולמדנו כל זה ממה שנפסל יין מזוג למזבח ונכשר יין של צמוקים. [אמ"ה מטעם זה החכם כהר"ר אברהם אבן טווא ז"ל בתשובותיו סימן ר"ט התיר מי השכר ועשאם כמי פירות שאין מחמיצין כיון שנשתנו מברייתן הוו להו דין מי פירות שאין מחמיצין יעו"ש, נאם הכותב שמעון דוראן ס"ט].
